החלטה בתיק עמ"ת 35260-08-13

1.         בפניי ערר על החלטת בית המשפט השלום אשקלון (סגנית הנשיא השופטת דינה כהן), מיום 15/8/13, במסגרתה הורתה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, על רקע כתב האישום המייחס לעורר עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, בכך שביום 11/8/13, באזור התעשייה הדרומי באשקלון נכנס לשטחי מדינת ישראל, מבלי שהוא מחזיק אישור כניסה או שהייה לישראל.

2.         בית המשפט קמא, בהתאם למצוות המחוקק בסעיף 21 ב' לחסד"פ, בחן את חלופת המעצר שהוצגה בפניו בדמות ערבותו של קניבי בילאל בן משפחתו של העורר שמתגורר בירושלים. לאחר שבחן את הערב, ציין בית המשפט, כי לא ניתן להבטיח אף בחלופה המוצעת את מטרת המעצר וזאת בשל סיבות הקשורות בעורר עצמו ולאו דווקא בערב. עוד הדגיש בית המשפט קמא, את עברו הפלילי של העורר הכולל הרשעה בעבירה דומה ואף מאסר מותנה בן 8 חודשים בר הפעלה. לעניין זה הפנה בית המשפט לבש"פ 1981/11 מדינת ישראל נגד אשר סוויסה, בעניין התוצאה הצפויה מההליך הפלילי  כאחד השיקולים. עוד הדגיש בית המשפט, כי משפטו של העורר צפוי להסתיים בתוך פרק זמן קצר יחסית, בהתחשב שמדובר בכתב אישום הכולל ארבעה עדי תביעה בלבד.

3.         בערר ובטיעוניו בפניי, טוען ב"כ העורר, כי עילת המעצר היחידה הקמה בעניינו של העורר, הינה החשש להימלטות מן הדין שכן מדובר בתושב הרש"פ, חשש אשר ניתן לאיין באמצעות חלופת המעצר שהוצגה בדמות מעצר בית אצל קרוב משפחתו של העורר- בילאל קניבי בירושלים, והפקדת ערבות כספית. עוד נטען, כי לעבירת הכניסה לישראל שלא כדין, לא נלוו עבירות נוספות, וכי העובדה כי לחובת העורר עומד ותלוי מאסר מותנה בר הפעלה, אינו מחייב מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. עוד נטען, כי לעורר נסיבות אישיות ומשפחתיות קשות- העורר נכנס לישראל על מנת לפרנס את משפחתו, בנו בן ה- 3 מאושפז בבית החולים וזקוק לניתוח וטיפולים רפואיים. ב"כ העורר הפנה לאסופת פסיקה לתמיכה בטיעוניו (בש"פ 7136/04 האשם פיאלה נ' מדינת ישראל).

4.         באת כוח המשיבה מנגד, עתרה לדחות את הערר ולהותיר את החלטת בית המשפט קמא על כנה. נטען, כי לא נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט, אשר היה מודע לנסיבותיו האישיות של העורר. עוד נטען, כי העורר הורשע ביום 15/12/12 בעבירה דומה ועבירות נלוות, בגינן הושת עליו מאסר מותנה בן 8 חודשים. בנסיבות אלו, החשש מפני הימלטות מהדין הוא חשש ממשי אשר לא ניתן לאיין אותו בחלופת מעצר. עוד נטען, כי משפטו של העורר צפוי להסתיים בפרק זמן קצר יחסית, בשים לב לכך שאין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, לרבות הודאת המשיב בחקירתו.

5.         לאחר שהקשבתי לטיעוני באי כוח הצדדים, ובחנתי את חומר החקירה שהונח בפניי וכן עיינתי בהחלטת בית המשפט קמא, לא מצאתי מקום לשנות מהחלטת בית משפט השלום.

6.         העורר דנן הורשע ביום 15/2/12 בבית המשפט השלום בתל אביב (ת"פ 34613-05-10), בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין, התחזות כאדם אחר במטרה להונות, זיוף ושימוש במסמך מזויף- עבירות מיום 20/5/10. בגינן נידון לשמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים וקנס כספי. בחלוף שנה וחצי בלבד, והעורר עבר לכאורה את העבירה בה הוא מואשם עתה. הרשעתו הקודמת והמאסר על תנאי לא הרתיעהו מלשוב ולהיכנס לישראל.

7.         סיכומם של דברים, בנסיבותיו של עורר זה חשש ההימלטות מן הדין ומן אימת הדין ועונש המאסר התלוי ועומד, הינה עילת מעצר מוחשית ולא מצאתי שגגה בהחלטת בית המשפט השלום בה הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים.

            אשר לנסיבותיו האישיות של העורר הנוגעות לבנו הקטין,

8.         אשר על כן, דין הערר להידחות. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: